אחוזי הגירושין המאמירים מידי שנה מעלים אצל רבים שאלה לגיטימית: "האם מוסד הנישואין פשוט רגל?"
האם מלכתחילה ראוי להתחתן? ואם זו המגמה, למה בכלל להתחתן?
אלא שחשוב מאוד לדעת, שמוסד הנישואין מהוה נדבך חשוב מאין כמותו גם בדורנו אנו והנו בסיס קיומי בעל חשיבות עמוקה למהלך חיים תקין ובריא כמהות פנימית המובנת באדם.
אם כן, למה התוצאות העגומות?
התשובה פשוטה אך דורשת הסתכלות מעמיקה.
לא קיימת בעיה עם מוסד הנישואין, נהפוכו, הבעיה קיימת בהתנהלות התקופתית שבה אנו נמצאים.
בעבר, כל חפץ שבו עשינו שימוש, נועד להשקעה ושימוש בן שנים ארוכות. חפץ אותו שימרנו
ושמרנו מכל משמר, טיפחנו ולבסוף רק אחרי שממש שבק מכל יכולת - הושלך לפח.
אלא שהיום המגמה השתנתה.
היום הכל ניתן להחלפה. המנטליות הרווחת בחוץ אומרת: "לא נורא - נחליף", "תזרוק, נקנה חדש".
דור השפע, שבו לא רק שקיימות כל כך הרבה דוגמות מכל גוון, טעם, מראה וטקסטורה אלא הכל נגיש וקל להשגה.
אם נסתכל גם על מוסד הנישואין, הזוגות של היום נמצאים כל היום במסגרת של אנשים מהמין השני, החל מעבודה, פעילות חברתית, מפגשים משפחתיים ועוד. פעמים שהזוג נמצאים בקשר יומי עם בני המין השני יותר מאשר עם בני זוגם לאור שעות עבודה רבות וקצב החיים המהיר. קל מאוד ליפול בפח בסגנון של לא נורא, נישואין זה לא לנצח, אפשר להחליף. לא צריך להתמודד.
במיוחד, כאשר כל בוקר נפגשים עם בני המין השני בתמונה שאינה מהווה מציאות לאיך בן זוג צריך להתנהג ( וואו.. איזה נחמד/ה, ג'נטלמן ועוד) והשוואה פנימית למה שיש בבית (אשתי/בעלי בחיים לא היו עושים את זה עבורי)....
זאת ועוד,
כל מגמת הסרטים, הספרים הטלנובלות ועוד, מציגים באופן חוזר ונשנה, מעשי בגידה וניאוף ובכלל מגמת החלפה של זוגיות כמו זוגות גרביים. כך בעצם מסתמנת ונטמעת לגיטימציה באופן תת מודע, שאם שם זה קורה וזה קורה לכולם, אז זה לגיטימי/נורמלי/נכון/בסדר? "זה לא נורא".
מפה, ההרס הופך להיות עצום ומביא לתוצאות עגומות מאד בכל הקשור למוסד הנישואין.
התוצאות מדברות בעד עצמן, לאחר גירושין, זוגות מודים שעשו טעות, הילדים נפגעים ומאבקים משפטיים גובים את המחיר גם בכיס.
כל כך הרבה הפסד על רצון פשוט של "גיוון", "שינוי", "נפילה של פעם", "נמאס לי", "קשה לי" ועוד אין סוף מקרים.
אף אחד לא יעלה על דל מחשבתו שהנפילה שכרגע קרתה, או הוויתור ושבירת הכלים, כנראה שלא יביאו יותר לעולם ארוחת חג משותפת, נסיעה עם הילדים ברכב ליום כייף עם שתי המשפחות משני הצדדים, מקלחות וארוחת ערב לפני שינה ביחד, טיול לאילת ברכב אחד, חתונות ובריתות בהרכב מלא, בילוי ספונטני של הכל המשפחה בגן השעשועים, פיצה לארוחת ערב אחרי מקלחות, כוס קפה אחרי שכל הילדים הלכו לישון סוף סוף, ספונג'ה ביחד בבית, תחפושות משותפות בפורים, סדר פסח משותף ועוד ועוד.... זה כנראה לא יקרה יותר.
אלו דברים שנראים טריוויאלים - ואח"כ מתבררים כמתנות יקרות מפז שלא יתאפשרו יותר.
האם מוסד הנישואין פשט רגל? לא.
ההבנה מהו מוסד נישואין - פשטה רגל.
נישואין הם מסגרת למידה ועבודה משותפת.
לא מתחתנים בשביל הכייף. מתחתנים כדי להקים בניין והקמת בניין דורשת מאמץ ויזע. וזהו תהליך נורמלי לחלוטין שיש להכיר ולדעת לפני מה ניצבים - וכאשר הבניין יעמוד מוכן ואיתן, הרגשת הסיפוק אל מול המאמץ תהיה טוטלית.
נקודת היסוד של בני הזוג צריכה לבוא מתוך כך שהבחירה שלהם בבן זוגם היא נצחית.*
קשה? זה אומר שאתם בדרך הנכונה. הגבר והאישה הם הפכים וצריך ללמוד ולשנות דפוסים מוטמעים אישיים כדי להבין ולפעול נכונה כדי לעשות נחת לבן או בת הזוג.
עובדים ביחד כדי לסגור פערים, משוחחים, מניחים על השולחן, מדברים ועובדים על המידות.
לומדים על מהות הגבר או האישה, כיצד הם בנויים, על מה צריך להקפיד ואיך.
לא צריך להפוך את העולם - שינוי מתחיל מפעולות קטנות.
מחויבות עושה פלאים וכשאין מחויבות אין את הכוח לעמוד בניסיונות הזמן המהווים חלק בלתי נפרד מנישואין תקינים.
לעתים, אחרי שנגרם נזק עמוק עם רבדים מאסיביים שהצטברו, נתק של שנים, עם חיים בבית שבו שני אנשים שונים שאינם מתקשרים ולא משוחחים בכלל. כל אחד בנה לעצמו חיים נפרדים בבית. כל אחד יש חלוקת תפקידים. ניתן להציל הרבה מאוד מקרים ואפשר לקחת אחריות אישית ושינוי הלך המחשבה!
אבל במידה וכלו כל הקיצים והמקרה דורש את העזרה שלנו - אנחנו כאן לשירותכם.
גישור גירושין - תנו לנו להוביל אתכם בדרך.
*אנו נסייג מצבים קשים שבהם אחד מבני הזוג פועל בצורה קיצונית, בעייתית, נפשית וכדו' - שם תידרש נקיטת פעולה אחרת - כל מקרה לגופו.
האם מלכתחילה ראוי להתחתן? ואם זו המגמה, למה בכלל להתחתן?
אלא שחשוב מאוד לדעת, שמוסד הנישואין מהוה נדבך חשוב מאין כמותו גם בדורנו אנו והנו בסיס קיומי בעל חשיבות עמוקה למהלך חיים תקין ובריא כמהות פנימית המובנת באדם.
אם כן, למה התוצאות העגומות?
התשובה פשוטה אך דורשת הסתכלות מעמיקה.
לא קיימת בעיה עם מוסד הנישואין, נהפוכו, הבעיה קיימת בהתנהלות התקופתית שבה אנו נמצאים.
בעבר, כל חפץ שבו עשינו שימוש, נועד להשקעה ושימוש בן שנים ארוכות. חפץ אותו שימרנו
ושמרנו מכל משמר, טיפחנו ולבסוף רק אחרי שממש שבק מכל יכולת - הושלך לפח.
אלא שהיום המגמה השתנתה.
היום הכל ניתן להחלפה. המנטליות הרווחת בחוץ אומרת: "לא נורא - נחליף", "תזרוק, נקנה חדש".
דור השפע, שבו לא רק שקיימות כל כך הרבה דוגמות מכל גוון, טעם, מראה וטקסטורה אלא הכל נגיש וקל להשגה.
אם נסתכל גם על מוסד הנישואין, הזוגות של היום נמצאים כל היום במסגרת של אנשים מהמין השני, החל מעבודה, פעילות חברתית, מפגשים משפחתיים ועוד. פעמים שהזוג נמצאים בקשר יומי עם בני המין השני יותר מאשר עם בני זוגם לאור שעות עבודה רבות וקצב החיים המהיר. קל מאוד ליפול בפח בסגנון של לא נורא, נישואין זה לא לנצח, אפשר להחליף. לא צריך להתמודד.
במיוחד, כאשר כל בוקר נפגשים עם בני המין השני בתמונה שאינה מהווה מציאות לאיך בן זוג צריך להתנהג ( וואו.. איזה נחמד/ה, ג'נטלמן ועוד) והשוואה פנימית למה שיש בבית (אשתי/בעלי בחיים לא היו עושים את זה עבורי)....
זאת ועוד,
כל מגמת הסרטים, הספרים הטלנובלות ועוד, מציגים באופן חוזר ונשנה, מעשי בגידה וניאוף ובכלל מגמת החלפה של זוגיות כמו זוגות גרביים. כך בעצם מסתמנת ונטמעת לגיטימציה באופן תת מודע, שאם שם זה קורה וזה קורה לכולם, אז זה לגיטימי/נורמלי/נכון/בסדר? "זה לא נורא".
מפה, ההרס הופך להיות עצום ומביא לתוצאות עגומות מאד בכל הקשור למוסד הנישואין.
התוצאות מדברות בעד עצמן, לאחר גירושין, זוגות מודים שעשו טעות, הילדים נפגעים ומאבקים משפטיים גובים את המחיר גם בכיס.
כל כך הרבה הפסד על רצון פשוט של "גיוון", "שינוי", "נפילה של פעם", "נמאס לי", "קשה לי" ועוד אין סוף מקרים.
אף אחד לא יעלה על דל מחשבתו שהנפילה שכרגע קרתה, או הוויתור ושבירת הכלים, כנראה שלא יביאו יותר לעולם ארוחת חג משותפת, נסיעה עם הילדים ברכב ליום כייף עם שתי המשפחות משני הצדדים, מקלחות וארוחת ערב לפני שינה ביחד, טיול לאילת ברכב אחד, חתונות ובריתות בהרכב מלא, בילוי ספונטני של הכל המשפחה בגן השעשועים, פיצה לארוחת ערב אחרי מקלחות, כוס קפה אחרי שכל הילדים הלכו לישון סוף סוף, ספונג'ה ביחד בבית, תחפושות משותפות בפורים, סדר פסח משותף ועוד ועוד.... זה כנראה לא יקרה יותר.
אלו דברים שנראים טריוויאלים - ואח"כ מתבררים כמתנות יקרות מפז שלא יתאפשרו יותר.
האם מוסד הנישואין פשט רגל? לא.
ההבנה מהו מוסד נישואין - פשטה רגל.
נישואין הם מסגרת למידה ועבודה משותפת.
לא מתחתנים בשביל הכייף. מתחתנים כדי להקים בניין והקמת בניין דורשת מאמץ ויזע. וזהו תהליך נורמלי לחלוטין שיש להכיר ולדעת לפני מה ניצבים - וכאשר הבניין יעמוד מוכן ואיתן, הרגשת הסיפוק אל מול המאמץ תהיה טוטלית.
נקודת היסוד של בני הזוג צריכה לבוא מתוך כך שהבחירה שלהם בבן זוגם היא נצחית.*
קשה? זה אומר שאתם בדרך הנכונה. הגבר והאישה הם הפכים וצריך ללמוד ולשנות דפוסים מוטמעים אישיים כדי להבין ולפעול נכונה כדי לעשות נחת לבן או בת הזוג.
עובדים ביחד כדי לסגור פערים, משוחחים, מניחים על השולחן, מדברים ועובדים על המידות.
לומדים על מהות הגבר או האישה, כיצד הם בנויים, על מה צריך להקפיד ואיך.
לא צריך להפוך את העולם - שינוי מתחיל מפעולות קטנות.
מחויבות עושה פלאים וכשאין מחויבות אין את הכוח לעמוד בניסיונות הזמן המהווים חלק בלתי נפרד מנישואין תקינים.
לעתים, אחרי שנגרם נזק עמוק עם רבדים מאסיביים שהצטברו, נתק של שנים, עם חיים בבית שבו שני אנשים שונים שאינם מתקשרים ולא משוחחים בכלל. כל אחד בנה לעצמו חיים נפרדים בבית. כל אחד יש חלוקת תפקידים. ניתן להציל הרבה מאוד מקרים ואפשר לקחת אחריות אישית ושינוי הלך המחשבה!
אבל במידה וכלו כל הקיצים והמקרה דורש את העזרה שלנו - אנחנו כאן לשירותכם.
גישור גירושין - תנו לנו להוביל אתכם בדרך.
*אנו נסייג מצבים קשים שבהם אחד מבני הזוג פועל בצורה קיצונית, בעייתית, נפשית וכדו' - שם תידרש נקיטת פעולה אחרת - כל מקרה לגופו.
